עד כה כתבתי בעיקר על מיניות, אז נתחיל מהתחלה:

הסיבה לטור שלי בYNET, לעריכה של ערוץ הנשים בGOGAY וכל העיסוק-יתר הזה במיניות האדם, האישה והלסבית המצויה, היא העובדה שהכל, אבל באמת הכל קשור בסקס. אנחנו מודדים על פי סקס את הכוח שיש לאדם בחברה - כמות הזיונים שיוכל להשיג, איזה סוג אנשים ימשכו אליו וכיו"ב.

הרבה זמן זה הרגיז אותי, שהעולם מסתובב מסביב לאיברי המין שלנו, לפחות בכל מה שנוגע לסטטוס חברתי-כלכלי.

היום זה כבר הרבה פחות מרגיז אותי ונותר עובדה של חיים: מי שמזדיין יותר ועם מה שנחשב יותר סקסי בעיני כלל העולם, הוא נקבה/זכר האלפא בחברה שלנו. למה? כי אנחנו רוצים להיות נאהבים. סקס הוא המקום בו אנחנו הכי טבעיים, ללא מסיכות. כמה שיותר אנשים שירצו אותנו ככה - ככה ערכנו בעיני עצמנו עולה.

זו מהות העניין.

אני במלחמה ביתר הערוצים בהם אני כותבת כדי שיכירו בכך שהכוח שלי לא פחות רק כי אני אוהבת נשים. איני יודעת אם אלו המילים האחרונות שאכתוב כאן בענייני מיניות, אבל הכוונה של הבלוג הזה היא לשטוח את הביקורת שלי כלפי עוד כמה דברים בעולם.

והסיבה לזה היא - שמעבר למיניות שלנו, מעבר לפופיק שלנו, זכויות אדם מופקרות לחלוטין בהמון תחומים. בינתיים נגמרים לנו המים, החום עולה, הקרחונים נמסים, והסרט "היום שאחרי מחר" נראה כמו תחזית אופטימית למדי. זה עוד מבלי לדבר על תרבות הפרסום והשפע שדופקת לחינוך שלנו את הצורה, ומבלי להיכנס לאיידס באפריקה ולמה עדיין אין תרופה לאיידס והכל יקר כל כך.

ובמילים אחרות - לא לאוננות, כן לסדר היום העולמי החדש.
ברוכות הבאים

ענת